סיפורי חיים לדוגמה
מתוך הביוגרפיה על אביגדור ברתל ז"ל, מנכ"ל בתי הזיקוק
בשולי מכתב התודה ששיגרה ראש הממשלה גולדה מאיר לאביגדור ברתל לאחר השלמת עבודת ועדת החקירה לנסיבות הטבח בכפר האולימפי במינכן כתב ברתל הערה. כדרכו, כמה שורות בכתב-יד, כתובות באלכסון: "זו הייתה ועדת בדיקה של אסון מינכן. אחד הנושאים הקשים ביותר בהם עסקתי."
בלילה שבין חמישה לשישה בספטמבר, 1972, נרצחו במינכן אחד עשר חברי המשלחת הישראלית לאולימפיאדה. חברי המשלחת, ספורטאים, מאמנים ושופטים, היו קרבנות מתקפת טרור של ארגון "ספטמבר השחור". נסיבות המתקפה הותירו סימני שאלה רבים, רובם בהקשר של תפקוד כוחות הביטחון הגרמניים, מקצתם בהקשר של דרכי האבטחה של המשלחת הישראלית. יו"ר הוועדה היה פנחס קופל, לשעבר מפכ"ל משטרת ישראל. חברים היו משה קשתי ואביגדור ברתל.
במהלך החקירה באו חברי הוועדה למשרדו של האלוף (מיל.) צביקה זמיר, ראש המוסד. הייתה זו הפעם הראשונה שזמיר נפגש עם ברתל.
"אנשי שירות הביטחון ומשרד החוץ שישבו בשגרירות ישראל בגרמניה הואשמו שלא נקטו באמצעים הדרושים לאבטח את חברי המשלחת," סיפר זמיר.
"אביגדור הקשיב והסתכל, דיבר מעט מאוד. . . שאל שאלה החרוטה במוחי עד היום: לאנשים האלה שאנחנו באים לתבוע אותם, האם היו להם כלים לעשות את תפקידם? שאלה נפלאה. הסתכלתי על אביגדור, מן המעט ששאל הבנתי שגישתו הייתה שלאנשים שמטילים עליהם את האשמה, לא היו להם כלים לעמוד במשימה.
"כל מה שהיה להם זה לדבר עם הגרמנים. הוא התרשם מן האנשים (שאחר-כך הודחו מתפקידיהם). שאלה אנושית. כשאתה בא לתבוע אחריות, אתה צריך לשאול אם יש בידיו הכלים לעמוד בעניין.
"זה מאפיין מאוד את אביגדור, היה איש סלחן. במקום שהוא לא מצא באופן מובהק רשלנות, הוא נטה לסלוח. זה יכול לקרות. אביגדור לא התעניין בצדדים המקצועיים, איך זה עובד, מי נותן התראה. בלי להגיד הרבה אביגדור אמר: בעצם, הם לא עשו את כל מה שמבקשים מהם כי לא ידעו שכך עובדים.
» חזרה לסיפורי חיים לדוגמה
|
